שימוש בכלי המידע
לצורך תעמולה, שימש את המדינות כנגד האויב וגם לצרכים שליטה בעם .
השימוש בתעמולה
מתבצע בצורה מתוחכמת יותר, במדינות דמוקרטיות.
וולרו וילסון נבחר
לנשיאות ארה"ב, לאחר מסע הבחירות ב-1916 עם הסיסמה "שלום בלי
ניצחון".
הוא אמר שמה
שארה"ב צריכה זהו קץ למלחמת העולם ה-1 ואף אחד מהצדדים במלחמה, לא ראוי לתמיכתנו.
אוכלוסיית
ארה"ב גם לא הייתה מעוניינת להיכנס למלחמה, הניטרליזם, הרצון העמוק להישאר מחוץ
למלחמה שלט בתעמולת הבחירות ובנשיא ווילסון בצורה נלהבת.
וולרו ווילסון, במסע הבחירות לנשיאות ארה"ב
בתוך כמה חודשים
הנשיא ווילסון, דיבר על "ניצחון בלי שלום" והוא איכשהו הניע את
אוכלוסיית ארה"ב אל עבר השינוי החד הזה במדיניותו, ההפך ממה שאוכלוסיית
ארה"ב הצביע עבורו ושם נכנסה ועדת קריל.
ג'ורג' קריל תיאר
את עבודתו בהתלהבות גלויה: "זו הייתה הצעה פרסומית רגילה. יוזמה רחבה בתחום
המכירות. ההרפתקה הגדולה ביותר בעולם בתחום הפרסום."
ג'ורג' קריל, שעמד בראש ועדת קריל
שבעים וחמישה אלף
מנהיגים אזרחיים שנודעו בשם "אנשי ארבע דקות", נאספו כדי להעביר מסרים
בעד המלחמה לאנשים בכנסיות, תאטראות וקבוצות אזרחיות.
כתבי עת נשלחו
ל-600,000 מורים.
חניכי צופים מסרו
העתקים של כתובותיו של וילסון למשקי בית ברחבי ארה"ב.
זה היה בקצרה
קמפיין התעמולה הגדול ביותר בזמן מלחמה, בהיסטוריה של ארה"ב.
במרכז התעמולה של
הוועדה היו שני רעיונות בסיסיים:
1- המולדת האמריקנית
הייתה בסכנה מידית מהאויב האכזרי, צמא הדם.
2- זה היה גורלה של
האומה האמריקנית, במילותיו של הנשיא וילסון "להפוך את העולם למקום בטוח
לדמוקרטיה".
הדבר הראשון היה
טקטיקה עתיקת יומין, שננקטה כבר זמן בארה"ב ומדינות אחרות-להשמיץ בגלוי
אויבים זרים, עמים ילידים ועבדים.
המנהיגים שנודעו בשם "אנשי ארבע דקות"
במהלך מלחמת העולם
ה-1, ה"אינדיאני הפראי" ו"תת האדם הכושי" נהפכו ל"ברברי
ההוני".
הקריקטורה של ההוני
צמא הדם חוזקה ע"י סדרה של דיווחים חדשותיים מזויפים, שהודלפו ע"י
תעשיית התעמולה החדשה והופצו לציבור.
ביניהם, שלתינוקות
בבלגיה כרתו את הידיים ושופדו על כידונים ובמקרה אחד, מוסמרו לדלת.
שקנדי נצלב
ע"י חיילים גרמנים ושגופות מתים הורתחו במה שנקרא "מפעלי גופות",
לשמש כתחמושת ומזון לחזירים.
הגרמנים נהפכו ל"ברברי ההוני"
כרמז מקדים לתקרית
"טוגני החופש", כרוב כבוש שונה ל"כרוב חירות".
סיפורי זוועה
שקריים יהפכו למרכיב מרכזי עבור מדינות בזמן מלחמה, במהלך שנות ה-20.
דוגמה עדכנית
התרחשה לפני מלחמת המפרץ הראשונה:
לפני פרוץ מלחמת
המפרץ הראשונה, הופיע אחות מכווית בפני מסיבת עיתונאים בארה"ב וסיפרה על כעדה
ראשונה למה שמתרחש בכווית, תחת הכיבוש העירקי: "בזמן שהייתי שם, ראיתי חיילים
עירקים באים לבית החולים עם רובים. הם לקחו את התינוקות מתוך האינקובאטורים...לקחו
את האינקובאטורים והשאירו את הילדים למות על הרצפה הקרה. "
כפי שהתברר, טבח
העוללים מעולם לא התרחש.
הנערה הצעירה הייתה
למעשה בת למשפחת המלוכה בכווית והיא הודרכה ע"י חברת יחסי הציבור "היל
ונולטון", לתת עדות שקר משכנעת.
האחות: ראיתי חיילים עירקים באים לבית החולים עם רובים..
הניסיון לעורר שנאה
נגד הגרמנים כדי לתמוך במאמץ המלחמתי היה מוצלח ביותר.
אבל היה היבט נוסף
חשוב באותה המידה למסע התעמולה המקומי.
אם כול סיפור
הרפתקה צריך נבל, הוא צריך גם גיבור...
קריל העריך ש-72
מיליון עותקים של 30 חוברות שונות על האידאלים האמריקניים נשלחו ברחבי
ארה"ב, כאשר מיליונים נוספים נשלחו לחו"ל.
בנוסף להשפעה על
תודעתם של האירופאים, המטרה הייתה להגדיל מחדש עבור האוכלוסייה בבית, את המושג של
מה זה אומר להיות אמריקני.
האמריקני החדש לא
יפרש אירועים ממה שקריל כינה מנקודת מבט מעמדית או סקטוריאלית אלא כקולקטיב אחיד
ובדרך זו, האנשים יוכלו להיות מובלים אל "אינסטינקט
המוני אחד חם ולבן"
בעבר, פעולה צבאית של ארה"ב הוצדקה בתואנה של שמירה על
הסדר, הגנה על האינטרסים האמריקניים והבאת התרבות אל הפראים.
כעת, המילה
"תרבות" הוחלפה ל"דמוקרטיה".
מרשל מקלוהן, תאורטיקן התקשורת אמר פעם: "אם דג יכול היה
לדבר ויכולתם לשאול את הדג מהו האלמנט הבולט ביותר של סביבתך?, הדבר האחרון שהדג ואמר יהיה "מים".
זה הדבר האחרון
שהדג יבחין בו וזה נכון לגבי כול תרבות.
הדברים שהם הכי
חזקים ביותר והבולטים ביותר לעין מבחוץ, לא מובחנים ע"י האנשים ששוחים במים
האלה.
מרשל מקלוהן
"אמריקה היא
העם הנבחר של האל."
זה לא מקרי
שבקמפיין העימותים ונאומי הבחירות של המועמדים האחרונים, ברק אובמה אמר בעצם:
"אנחנו עיר על גבעה", כמו גם שרה פיילין, רונלד רייגן אמר זאת בנאום
ההשבעה שלו.
"אנחנו עיר על
הגבעה" ולכן המשימה שלנו היא הדמוקרטיזציה של שאר העולם.
יש לנו את המערכת
הכי טובה שאפשר ובאופן כללי, אנשים צריכים לשים לב אלינו, כי אנחנו יודעים.
זה התחיל עוד
מ-1630 היכן שג'ון וינטרופ על הארבלה, מגיע מאנגליה לארה"ב, אמר "אנחנו
עיר על הגבעה".
הרעיון של מדינה
מסוימת בתפקיד המושיעה של העולם, נלקח לגבהים חדשים בארה"ב.
אבל זו לא הייתה
המצאה אמריקנית.
מוטיב
ה"מושיע" שימש כהצדקה לכמעט כול התערבות אימפריאליסטית במהלך התקופה
הקולוניאלית.
מנהיגים צרפתיים
דיברו על "השליחות התרבותית" במושבות החדשות שלהם.
מנהיגים בריטיים
דיברו על הבאת הקדמה וממשלה מתורבתת להודו.
יפן הקיסרית, דיברה
על שחרור גן-עדן עלי אדמות באסיה.
בזמן שהרייך השלישי
חלם על אוטופיה כלל עולמית.
מארק טווין
עשור לפני מלחמת
העולם ה-1, מארק טווין הצהיר כי: "סוג הנאמנות שלי הוא נאמנות למדינה שלי, לא
למוסדותיה, או לנושאי המשרה שלה."
עשרות שנים מאוחר
יותר, הגיע ג'ורג' אורוול למסקנה דומה, כי:
" הפטריוטיזם הוא מסירות למקום ואנשים מסוימים בניגוד ללאומיות, שהיא חלק
בלתי נפרד מתאוות השלטון."
התפיסה הזו של
פטריוטיזם נותרה חמקמקה.
ג'ורג' אורוול
חברי וועדת קריל
במהלך מלחמת העולם הראשונה, הפיצו את שיטות התעמולה ששמשה את ממשל ארה"ב כדי
לגייס את דעת הקהל הציבורי, כדי לגייס את העם למלחמה בכול ארה"ב וגם מחוצה לה.
שיטות התעמולה
שממשל ארה"ב ערך שימוש בה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, היוותה את את הבסיס ללוחמה פסיכולוגית שהתפתח מאז ועד היום.
.
מקורות:
1. ויקיפדיה- מרשל מקלוהן
2. ויקיפדיה- מארק טווין
3. ויקיפדיה- ג'ורג' אורוול
4. מתוך הסרט- Spay War Movie- Heb Subs
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה