מאבק הגז, חלק א' - וועדת ששינסקי

גז טבעי מועט (כמות של כ־2 BCM) התגלה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 במדבר יהודה, בקידוחי "זוהר", "כידוד" ו"הר קנאים" באזור דימונה-ערד. בגז זה נעשה שימוש לאורך שנים רבות למפעלי תעשייה באזור, ולשימוש בבתי מגורים ועסקים קטנים בדימונה.

בשנת 1999 התגלה מול חוף אשקלון מאגר "נועה", מאגר הגז הטבעי הראשון בישראל.
המאגר התגלה על ידי שותפות ים תטיס השייכת לשותפויות הנפט "דלק קידוחים" ו"אבנר חיפושי נפט" (שבהובלת הגאולוג אלי רוזנברג), ובשיתוף החברה האמריקאית "נובל אנרג'י", בעקבות מציאת מאגרי גז טבעי בשכבה גאולוגיה דומה במצרים. 
בעקבות הגילוי הראשוני בוצעו קידוחים נוספים בשנת 2000 במאגר "מרי", שהכיל כ-32 מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז טבעי. 

ראשון מגדלי הקידוח בשדה הגז נועה

בראשית 2009, התגלו שלושה מאגרי ענק של גז טבעי בקידוח "תמר 1" כ-90 קילומטר מערבית לחיפה. נכון לתחילת 2011 כמות הגז מוערכת ביותר מ-240 מיליארד מטר מעוקב.
הבעלות על המאגר נמצאת בידי שותפויות "אבנר", "דלק קידוחים" ו"ישראמקו הישראליות, ונובל אנרג'י האמריקאית.

במרץ 2009 נתגלה מאגר נוסף מול חופי חדרה, דלית 1, במרחק 60 קילומטר מהחוף, במבחני הפקה שנערכו מאוחר יותר נאמדו המאגרים בכ-14 עד 15 מיליארד מטר מעוקב, אך נכון לתום 2010 הם נאמדים בכ-7 עד 8 מיליארד מטר מעוקב.
בגלל הפוטנציאל הקטן בהרבה מזה של שדה "תמר", כדאיות פיתוח דלית אינו ברורה.

ביוני 2010 פרסמו דלק קידוחים, אבנר ושותפות רציו כי קיים סיכוי של 50% להמצאות 432 מיליארד מטר מעוקב במאגר לוויתן, הנמצא תחת רישיון משותף של קבוצת דלק, חברת רציו וחברת נובל אנרג'י.
המידע הופק על ידי ניתוח של מיפוי תלת-ממדי של המאגר. 
בסוף אותה שנה הוכרז כי בשדה זה נתגלו בוודאות 453 מיליארד מטר מעוקב.


התחלת המאבק כנגד חברות הגז החלה בשנת 2010 בועדת ששינסקי (חוק הנפט).

ועדת ששינסקי הידעה גם בשם: "הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל", היא ועדה ציבורית בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שהוקמה בשנת 2010 בידי שר האוצר יובל שטייניץ, על מנת לבחון את נטל המס הראוי על הפקת נפט וגז טבעי בישראל (כולל המים הכלכליים שלה). הוועדה הוקמה על מנת שהמדינה תוכל ליהנות מהתגליות האחרונות בתחום, ובראשן מאגר "לוויתן", באמצעות מיסוי נאות שלהן.

הוועדה המליצה להעלות את המיסוי על רווחי הפקת נפט וגז. 
למימוש ההמלצות נחקק חוק היטל רווחי נפט התשע"א-2011 (שבהמשך שונה שמו לחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע).

איתן ששינסקי   צילום ארכיון: ראובן קסטרו

במהלך עבודת הוועדה, ביולי 2010, הקים חבר הכנסת לשעבר מיכאל מלכיאור את "פורום פעולה אזרחית", שפעל במטרה להגדיל את המיסוי על הגז הטבעי. 
מספר ארגונים הביעו תמיכה במאבק על העלאת תמלוגי הגז, ביניהם: התאחדות הסטודנטים הארצית, אדם טבע ודין, מועצת יש"ע תחת הנהגתו של דני דיין, הביעו תמיחה בחוק והם לא היו היחידים בהנהגת הימין שתמכו בחוק, גם ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), תמך בהגדלת חלק המדינה בהכנסות מנפט.

במקביל, הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שמטרתה העלאת המיסוי על הגז.
על הצעת החוק חתמו חברי כנסת מסיעות הליכוד,קדימה, עבודה, ש"ס, מרצ, יהדות התורה, חד"ש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי.

מנגד, באוגוסט החל תא סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן, "פורום למען ארץ ישראל", שהוקם ע"י קבוצת סטונטים מבר אילן, תחת הנהגתו שלרנן שוורצמן, בקמפיין מודעות רחב היקף בעיתונות היומית תחת הכותרת "אזהרה: הקרן החדשה לוחמת למען הגז הערבי".
הקמפיין נוהל על ידי יועץ התקשורת משה קלוגהפט, ומממניו נותרו אלמונים. 

בתא הימני מתעקשים כי את הקמפיין מימנו יהודים המעוניינים לחשוף את פרצופה של הקרן החדשה לישראל ואינם מעוניינים להזדהות. 

הם לא מגייסים תרומות, וכיסם די עמוק ממילא.

ב־21 ביולי שלחה קבוצה של 20 ארגוני וסביבה, ובראשם ארגון שתי"ל - הזרוע הביצועית של הקרן החדשה לישראל - מכתב לוועדת ששינסקי, הבוחנת את סוגיית תמלוגי הגז. במכתב הביעה הקבוצה את תמיכתה בהקמת הוועדה, שכן לשיטתה, גובה תמלוגי הגז כיום (12.5%) נמוך מדי.

שבועיים אחר כך פרסם הפורום למען א"י מודעות המזהירות כי "הקרן החדשה לוחמת למען הגז הערבי".עוד טען הפורום כי ישנו ניגוד עניינים לכאורה בוועדת ששינסקי, לאחר שהתגלה כי אשתו של יו"ר הוועדה, רות ששינסקי, היא חברה במועצת הקרן החדשה לישראל, התומכת בהעלאת התמלוגים.

חברי הפורום קיימו הפגנה מול ביתו של יו"ר הוועדה, איתן שישנסקי כשהם מצוידים במסכות גז, דגלי מצרים ושלטים בהם נכתב: "עזרתם לגולדסטון, פגעתם בצה"ל, ועכשיו נלחמים למען הגז הערבי.
תודה לקרן החדשה!" 
עלות הקמפיין נאמדה בכ-2 מיליון ש"ח.
נגד פרופ' ששינסקי נשמעו טענות על ניגוד עניינים.

ששינסקי דיווח לאוצר אך ורק על פעילותו כחבר ועדת השקעות של פסגות, המשקיעה בחברת אמפל. אמפל שייכת לאיש העסקים יוסי מימן, השותף הישראלי בחברת הגז המצרית EMG, שהעלאת התמלוגים לזכייניות הגז הישראליות תועיל לו.

משנחשף הקשר לאשתו, פנה ששינסקי לאוצר וזה בדק את העניין וקבעו כי אין כל פסול בקשר של אשתו לקרן החדשה לישראל.

רשות ני"ע  פרסמה על ענף הגז והנפט כי "למעלה מ-90% מהחזקות בענף - משקיעים פרטיים", היינו הציבור עצמו ואכן החלה התארגנות ציבורית של אזרחים שראו בחוק ששינסקי פגיעה בכספם.

קבוצת כזו של משקיעים פרטיים תחת הנהגתו של עו"ד רסלר, המחזיקה במניות וביחידות השתתפות של חברות ושותפויות הגז, פתחה במאבק נגד המלצות ועדת ששינסקי, שפגע לטענתם במידה בלתי פרופורציונלית בציבור המשקיעים הרחב.

בעקבות המלצות הביניים של ועדת ששינסקי משקיעי הנפט והגז הקטנים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית בסך 10 מיליארד שקל נגד המדינה, באמצעות עו"ד יוחי גבע, בטענה כי מאות אלפי אנשים, שבחרו להשקיע באופן ישיר או עקיף במניות של חברות העוסקות בחיפוש גז ונפט, על בסיס המצב המשפטי הקודם, נפגעו בשל שינוי מדיניות המדינה בכל הנוגע לתמלוגי חברות הגז.

קבוצת המשקיעים שפנתה לרסלר מכתב גלוי לשר האוצר יובל שטייניץ, פרופ' ששינסקי ולח"כים שלי יחימוביץ' וכרמל שאמה.

במכתב נאמר, בין היתר: "אנו המומים עדיין מהתנפלות המדינה על זכויותינו בתגליות הגז והנפט... הצגת יצחק תשובה כנהנה העיקרי מרווחי הגז היא מצג שווא פופוליסטי. תשובה אינו בעל הזכויות העיקרי במאגרים ולכן גם לא יהיה הנפגע העיקרי מהלאמתם. כן, גבירתי ורבותיי, מדובר בהלאמה כמיטב הסגנון במדינות קומוניסטיות."בעלי הרוב המכריע בזכויות במאגרי הגז המוכחים, כדוגמת 'תמר', הינם מאות אלפי משקיעים פרטיים, מבתים רגילים, שהשקיעו מכספם הפרטי מיליארדי דולרים, במשך 30 השנים האחרונות בחיפושי גז/נפט במדינת ישראל. הציבור מחזיק בלפחות פי ארבע מאחזקותיו של יצחק תשובה במאגר "תמר". מתגנב לליבנו החשד שמא הינכם ערים לעובדה זו, אך מעדיפים באופן ציני את מצג השווא הפופוליסטי שעובר יפה בתקשורת - 'טובת העם אל מול הטייקון תאב הבצע'."יש שיגדירו התנהגות זו שלכם: הסתרת האמת, ויש שישתמשו בהגדרות חריפות יותר. ללא השקעת הציבור בקידוחים, לא הייתה קמה כלל ועדת ששינסקי. כמעט כל הכסף שמימן את מאות הקידוחים של שותפויות הנפט בא מגיוסי הון מהציבור בבורסה, לא מהטייקונים. משקיעי הנפט ידועים בהרפתקנותם והמלעיזים אף יכנו אותם מהמרים. ללא יצר ההימור של אותם משקיעים וללא נכונותם ליטול על עצמם סיכונים גבוהים בענף מסוכן זה לא היו מתבצעים כל קידוחים, לא היו מתגלים שום מאגרים ולא הייתה באה לאוויר העולם וועדת ששינסקי שדורשת הלאמתם הכמעט מוחלטת.

"שותפות ישראמקו, למשל, השקיעה מיליארד שקל בעשרות קידוחי אכזב עד להצלחתה הראשונה בתמר. למשקיעים שנתנו את מיליארד השקלים במשך 30 שנה, חלקם איבדו את רוב רכושם, אתם מציעים עכשיו 'רווח סביר', משל היו חנות נעליים. איך נגדיר את דרישתכם זו? האם עולה על דעתכם שהיינו משתתפים בהשקעות מסוכנות אלו אם היינו יודעים שרגע אחרי שנגיע את המנוחה והנחלה יעוטו עלינו הפוליטיקאים בסיוע אושיות אקדמיות להלאים ולחמוס את רכושינו? להציע לנו 'רווח סביר'? להשית עלינו 'מס על רווחי יתר'?".

בעקבות המלצות הוועדה פרסם משרד האוצר את תזכיר חוק היטל רווחי נפט, התשע"א-2010, כבסיס להצעת חוק למימוש המלצות הוועדה.

הצעת חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011, הוגשה לכנסת על ידי הממשלה בפברואר 2011, ואושרה ב-30 במרץ 2011.

חוק ששינסקי עבר ומאז שום חברה לחיפוש נפט או גז חדשה לא פקדה את חופי ישראל והמשקיעים, הציבור- אלו שהשקיעו ביחידות הגז והנפט, הפסידו את מרבית כספם.
כשהאווירה העסקית רואה באנשי העסקים "גזלנים" ו"פושעים" וכשאמון של חברות בינלאומיות נפגע, כתוצאה מהפרת חוזים בין המדינה לחברות עסקיות בצורה ברוטלית, אין לחברות גז והנפט סיבה להגיע לישראל בייחוד שישנם אלטרנטיבות כמו מצרים וקפריסין ששם האווירה כלפי העולם העסקי יותר אוהדת.


(לחלק ב' של מאבק הגז הקליקו כאן)