מאבק הגז חלק ב' - וועדת צמח

(למעוניינים לקרוא את החלק הקודם הקליקו כאן.)

בעקבות גילוי של מאגרי גז טבעי גדולים בים, מול חופי ישראל, התעורר לחץ ציבורי מצד ארגונים סוציאליסטים לבחון ולהגדיר בכל הנוגע לפיתוח עתידי של משק הגז הטבעי בישראל ועל כן החליט ראש הממשלה באוקטובר 2011 על הקמת וועדת צמח.

אחד היעדים המרכזיים של הוועדה היה להגדיר את המדיניות הרצויה לשמירת עתודות לאספקת התצרוכת המקומית, אל מול האפשרות לייצוא הגז.

התקשורת געשה, קראה להותיר יותר מ-70% מהגז הטבעי לטובת הצריכה של מדינת ישראל בעתיד.

ורק חלק קטן להותיר ליצוא לטובת פיתוח המאגרים.

כשנתניהו קרא לייצא עד 40% מתצרוכת הגז, מאות פעילי שמאל חסמו כבישים והפגינו כנגד הממשלה.

הפגנות אלו על אף שהיו קטנות וחסרות משמעות (200 מפגינים לכול היותר), זכו להד ענק בכלי התקשורת, משמע היה זה "העם כנגד הממשלה".

במשך חודשים ארוכים הפגינו מאות פעילים כמעט מידי שבוע מול בתיהם של שר האוצר יאיר לפיד ושר האנרגיה סילבן שלום ואף קיימו הפגנה סוערת מול ביתו של איש העסקים יצחק תשובה בנתניה, בדרישה שלא לאפשר את יצוא הגז הטבעי ובשלב ראשון לוודא כי אזרחי המדינה הם אלו שירוויחו מקידוחי הגז ולא בעלי ההון והטייקונים, בעלי השליטה באתרי הקידוח.

למרות כול ההפגנות והרעש התקשורתי כנגד ייצוא הגז הטבעי, חברת דלק כמו שאר חברות הגז, קיבלו הוראה מראשיהם לא להגיב ולשמור על שתיקה.

כך נאמר לי כשפיניתי בשאלה לראשי חברת דלק אנרגיה, נאמר לי כי תשובה העביר הוראה לכלל הדרגים להתעלם מההפגנות נגדם ולא להפעיל שום לחץ כנגד ההפגנות .

חברות בעלי אינטרסים יצאו כנגד ייצוא הגז, כמו למשל חברת דור כימיקלים בעלת מפעלים שמסבים גז טבעי לצריכה ביתית.

דור, שנשלטה באותם שנים ע"י משפחת דנקנר, פנתה לממשלה ולרשות ההגבלים העסקיים בדרישה להגביל יצוא גז טבעי ולשריין גז זול לתעשייה הפטרוכימית בישראל.

שכן במקרה שלא יתאפשר ייצוא גז לחו"ל, חברת דור תוכל להיות בעלת מונופול בהספקת גז טיבעי לחו"ל וגם לשוק המקומי שיחפש דרכים לשימוש בכמות כה גבוהה שלגז.

היא אף טענה ש"שותפות תמר מסרבת לנהל אתנו משא ומתן למכירת גז".

מסקנות הוועדה פורסמו באוגוסט 2012. 
עשרה חודשים לאחר שסיימה את עבודתה, פרסמה הוועדה את הפרוטוקולים של דיוניה.

גולת הכותרת בפרוטוקולים הייתה הדיון שהתפתח סביב מכסות יצוא הגז ושריונו לטובת המשק.

כך, התגלה כי בעוד שחברות הגז עצמן אמרו כי יזדקקו לכמות גז מינימלית של 300–350 מיליארד מ"ק ‏(BCM‏) כדי לממן תשתית ליצוא (30% ממאגרי הגז), המליצה לבסוף ועדת צמח בדו"ח הסופי שפרסמה על יצוא של עד 500 BCM, לעומת שריון של 450 BCM בלבד לצורכי המשק.

כלומר ייצוא של 40% ממאגרי הגז הטבעי.

אין שום הגיון לחברות הגז והנפט, להיכנס להרפתקאות של הנזלה ולהשקעות של עשרות מיליארדים, כשהם יכולים למכור את הגז למדינת ישראל, במחיר של 5.5$ ליחידת חום.המחיר בפי הבאר במצב של יצוא לא שונה, כולם מדברים על לקבל 12 דולר מהיפנים אבל להנזיל ולהוביל לשם עולה כמעט את כל ההפרש.זוהי עוד ראיה שיצוא הגז הוא הכרח ולא בחירה של היזמים.

הלוואי שהיה מי שיקנה גז בישראל בעתיד הנראה לעין, אבל אין.

הטענה להשארת הגז לדורות הבאים בבטן האדמה היא מעשה אבסורדי, שכן אם ניתן להשאיר לדורות הבאים הרבה יותר כסף בבנק, מאשר להשאיר להם ערך באדמה, אז למה לא?
משמעות דחיית הייצוא למשק היא אבדן של עשרות מיליארדי דולרים.

את מאגר לווייתן  לא ניתן לפתח ללא ייצוא של הגז.

הממשלה החליטה להגדיל את כמות הגז הטבעי למשק הישראלי ל-540 BCM (מטר מעוקב), כך ש-60% מהמאגרים יישארו בישראל והשאר ימכרו ללקוחות זרים.

17 שרים הצביעו בעד ושלושה התנגדו - עמיר פרץ, יעל גרמן וגלעד ארדן.

ארדן הביע תמיכה בשמירת 600 BCM לתעשייה המקומית ודרש לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר.

מה שקרה בפועל הוא שהממשלה לא אפשרה ייצוא של כול תגליות הגז לפי שיקול בעלי חברות הגז ובכך היא בעצם אוטומטית הורידה את האלטרנטיבה היותר רווחית לציבור, שכן היא העלתה את כמות הגז שמופנה לפה והורידה את המחיר שלו.

יצוא הגז לחו"ל, צפוי להכניס לקופת המדינה, כ-300 מיליארד ₪ מ תמלוגים ומסים בשווי מיליארדי שקלים.

בעצם הממשלה וויתרה על ההכנסות שלה ומסבסדת את הגז לתעשייה ולא ברור לי למה.

אם אנחנו רוצים לסבסד תעשייה מסוימת, אז למה שלא  תסבסד אותה ישירות?

למה צריכים לסבסד אותה דרך גז?

במאגרי הגז נכון להיום, כולל התגליות 'תמר', 'תנין' ו'לוויתן', יש כ-760 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז. זאת בעוד שצריכתה של מדינת ישראל, מסתכמת בכ-5 מיליארד מטר מעוקב בלבד.

לשם השוואה, במדינות כמו גרמניה ובריטניה צריכת הגז הטבעי מתקרבת לכ-100 מליארד מטר מעוקב, ובהולנד, צרפת ואוקראינה לכ-50.

הצרכנית הגדולה ביותר של גז טבעי בישראל היא לא אחרת מחברת החשמל, הצורכת כ-90% מתצרוכת הגז הלאומית.

חברת החשמל חויבה ע"י המשרד להגנת הסביבה, אליה היא כפופה, להפחית פליטות גז החממה עד ליום 1 לינואר 2018.
חברת החשמל בחרה ליישם את ההפחתה ע"י הסבת הטורבינות לשרפת גז טבעי  ואף קיבלה היתר פליטה לאוויר לתכנית זו.

כאשר ממשלת ישראל מחייבת בחוק את חברות הגז להותיר כמות מעל ומעבר לתצרוכת של מדינת ישראל לשימוש מקומי, היא למעשה מקבעת את החברות ששולטות במאגרים, כמונופול שמספק בלעדית למדינת ישראל את תצרוכת הגז שלה.

אין טעם למדינה לרכוש גז ממאגרי הגז שהתגלו בקפריסין או במצרים, כשיש גז שהמדינה התחייבה לצרוך לפי וועדת צמח מהמאגרים שהתגלו מול חופי הים, ב"לוויתן", "תמר" ושאר המאגרים.

למעשה הזוכים מחקיקת חוק ועדת צמח הם חברות הגז, שבמקום להשקיעה מיליארדים בייצוא לחו"ל ותחרות מול חברות אחרות בעולם, שאף באחרונה סייעו בהורדת המחירים, מה שהפך לפחות כדאי לחברות הגז, באה ממשלת ישראל שמסתייעת בהפגנות הירוקים וארגוני הסביבה שדורשות ואף נענות לדרישתם, לחייב את ממשלת ישראל לרכוש באופן בלעדי את הגז ממאגרי הגז תמר וליוויתן.

לאור זאת ניתן להבין את שתיקתו של תשובה וחברות הגז מול הפגנות הירוקים שהתנהלו מול ביתו.

לא אופתע אם יתברר שחברת דלק ונובל אף תרמו לארגונים אלו וסייעו להם בהפגנות כנגד ייצוא הגז לחו"ל.

אותם ארגונים שדרשו אף יותר מכך, שהאחוזים יהיו גבוהים יותר, מתלוננים כיום שחברות הגז הפכו למונופול צרכני, האין אבסורד יותר מזה?

יתירה מזאת, חברת החשמל שהממשלה כפתה עליה, דרך המשרד להגנת הסביבה, להסב את תחנות הכוח שלה לגז עם תאריכי יעד, כשהרכישה צריכה להיעשות מול הספקיות, שוועדת צמח החליטה שיספקו את התצרוכת שלהם לישראל, לא יכלה לנהל משא ומתן מול חברות הגז.

למעשה הממשלה שלחה את חברת החשמל לנהל את המשא ומתן לרכישת הגז מחברות הגז כשידיה כבולות.

לאור זאת ניתן להבין למה מחיר הגז שסופק לחברת החשמל היה גבוהה משמעותית ביחס למדינות אחרות ולמה מחיר החשמל של הצרכנים עלה.

החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר, שהייתה בעלת מונופול מטעם המדינה להספקת פחם לחברת החשמל, יצאה במחאה כנגד מה שכנתה בשם "מונופול הגז", שגם לפגיעה ברווחיה.
זה לא הפריעה לאנשי המחאה להציג זאת כחלק ממה שמוגדר כ"תובנה צרכנית" של מנהיגי ציבור. 

ואם בחברה לישראל, אחד הגופים הכלכלים הכי כוחניים בישראל פחדו לדבר, כי פחדו שיסגרו להם את השיבר של הגז, אתם כבר מבינים הכל.

— kereneubach (@kereneubach) May 31, 2016

זה קורה כשארגונים בעלי אינטרסים כלכליים כמו הקרן לישראל חדשה, רותמת ארגונים "חברתיים" שאותם הם ממנים, כמו "אדם טבע ודין", "מגמה ירוקה" "התנועה לאיכות השלטון" ועוד..

ארגונים אלו משתפים פעולה עם חברות הגז ובעלים ומשתים בציבור בסיוע כלי התקשורת שסרים למרותם ולאחר שהם מצליחים ביעדם, הם יוצאים בטענות כנגד התוצאות שהביאו בלי לקחת אחריות להם, בטענה שלא הם אשמים בכך...

לפרק הבא על מאבק הגז, הקליקו כאן.