מקור המושג המגזר השלישי, הוא במושג שנולד בצרפת, ערב המהפכה הצרפתית, בשם "המעמד השלישי".
המושג "המגזר השלישי" ,אינו קיים בשפות אחרות.
לדוגמה, בשפה האנגלית, המגזר השלישי, מכונה בשם "ארגונים לא ממשלתיים" NGO.
זו הסיבה שכדי להבין את "המגזר השלישי", יש לחקור את המהפכה הצרפתית ולהבין את מרכיב ההשראה שנלקחה, ע"י פעילי "המגזר השלישי, לצורך מטרת פעילותם אצלנו בארץ.
מי שקורא את ההקדמה הזו, לא יופתע שהמחאה החברתית של קיץ 2011, החלה ביום נפילת הבסטיליה, ה-14 לחודש יולי ולא יופתע כי במהלך חודש אוגוסט, במסגרת המחאה החברתית, הוצב בשדרת רוטשילד, פינת אלנבי, גיליוטינה כמוצג...
מי הניח אותו ומה הם מעוניינים להביע במיצג זה?
החברה הצרפתית הורכבה בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית, משלושה מעמדות עיקריים: המעמדות הראשון והשני (האצולה והכמורה) והמעמד השלישי, שאר העם שהורכב ממעמד הבורגני.
מקור המילה המודרנית Bourgeoisie הוא כינוי לשוכני העיר.
המונח נגזר מן הצרפתית העתיקה, בה המילה burgeis ציינה עיר מוקפת חומה.
בשפות מודרניות שימשה המילה בורגני תחילה לכינוי מי שיושב במצודה או בעיר.
מאוחר יותר, החל המושג לציין באופן כללי את אנשי הערים בני מעמד הביניים ובאופן נגזר מההקשרים הכלכליים והפוליטיים של המעמד העירוני.
החל במאה השבע עשרה לציין המונח "בורגנות" כינוי לשמרנות.
בעקבות מרקס, הפך המונח 'בורגני' מילה נרדפת לקפיטליסט, דהיינו למי שמשתתף באופן פעיל בכלכלה הקפיטליסטית כמשקיע וכצרכן.
המהפכה הייתה תקופה מרחיקת לכת, של מהפכה חברתית ופוליטית בצרפת, שנמשכה משנת 1789 עד שינת 1799,
היא החלה כמהפכה דמוקרטית והסתיימה כמהפכה דיקטטורית.
בסופה, בין 16 אלף אזרחים צרפתים ל-40 אלף אזרחים צרפתים, נשלחו אל הגיליוטינה, אחרים הוכו למוות.
זו הייתה גם מלחמה כנגד הכנסייה הנוצרית,
בחוק שעבר ב21 לאוקטובר בשנת 1793, נקבע בין היתר שהדת הנוצרית תצא מחוץ לחוק.
כנסיות נסגרו וכמרים גורשו או שנשלחו למותם..
כינוסים דתיים ותפילות היו מחוץ לחוק וכן גם לימודי דת.
כמרים התבקשו לשנות את אורך חייהם.
ישנם היסטוריונים שטוענים שזה היה רצח העם הראשון בהיסטוריה.
כמרים שנחשדו או שעוררו חשד, נידונו למוות.
הנידונים למוות, נשלחו לגיליוטינה שהוצבה לפני אלת הבבלים.
העולם ראה לראשונה כיצד אידאולוגיה מהפכנית, מאתגרת את העולם הישן ומחליפה אותו.
ההשפעה של המהפכה הצרפתית הולידה תנועות חדשות כגון התנועה הקומוניסטית, הסוציאליסטית והתנועה הפשיסטית, שהושפעו מהמהפכה הצרפתית.
קרל מרקס ופרידריך אינגלס, בססו את תורתם על המהפכה הצרפתית ומשם הם קוו למצוא תשובות לצורך בניית מודל השלטון שלהם.
כול הדיקטטורות הקומוניסטיות ברחבי העולם, אם זו שלטון מאו בסין, או סטאלין בתקופת ברית המועצות, או השליט של צפון קוריאה, ניזונו מאידאולוגיה דומה ששללה את הדת.
כול מנהיגיה היו שייכים לתנועת הבונים החופשיים..
ב-21 ביולי 1788 התכנסו סמוך לגרנובל נציגי שלוש המעמדות בעיר, בקריאה לכנס את האסיפה הארצית.
ב-5 ביולי 1788 נכנע לואי השישה עשר ללחץ והורה על תחילת הכנה לכינוס האסיפה.
המושג "המגזר השלישי" ,אינו קיים בשפות אחרות.
לדוגמה, בשפה האנגלית, המגזר השלישי, מכונה בשם "ארגונים לא ממשלתיים" NGO.
גיליוטינה בשדרה
זו הסיבה שכדי להבין את "המגזר השלישי", יש לחקור את המהפכה הצרפתית ולהבין את מרכיב ההשראה שנלקחה, ע"י פעילי "המגזר השלישי, לצורך מטרת פעילותם אצלנו בארץ.
מי שקורא את ההקדמה הזו, לא יופתע שהמחאה החברתית של קיץ 2011, החלה ביום נפילת הבסטיליה, ה-14 לחודש יולי ולא יופתע כי במהלך חודש אוגוסט, במסגרת המחאה החברתית, הוצב בשדרת רוטשילד, פינת אלנבי, גיליוטינה כמוצג...
מי הניח אותו ומה הם מעוניינים להביע במיצג זה?
החברה הצרפתית הורכבה בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית, משלושה מעמדות עיקריים: המעמדות הראשון והשני (האצולה והכמורה) והמעמד השלישי, שאר העם שהורכב ממעמד הבורגני.
מקור המילה המודרנית Bourgeoisie הוא כינוי לשוכני העיר.
המונח נגזר מן הצרפתית העתיקה, בה המילה burgeis ציינה עיר מוקפת חומה.
בשפות מודרניות שימשה המילה בורגני תחילה לכינוי מי שיושב במצודה או בעיר.
מאוחר יותר, החל המושג לציין באופן כללי את אנשי הערים בני מעמד הביניים ובאופן נגזר מההקשרים הכלכליים והפוליטיים של המעמד העירוני.
החל במאה השבע עשרה לציין המונח "בורגנות" כינוי לשמרנות.
בעקבות מרקס, הפך המונח 'בורגני' מילה נרדפת לקפיטליסט, דהיינו למי שמשתתף באופן פעיל בכלכלה הקפיטליסטית כמשקיע וכצרכן.
המהפכה הייתה תקופה מרחיקת לכת, של מהפכה חברתית ופוליטית בצרפת, שנמשכה משנת 1789 עד שינת 1799,
היא החלה כמהפכה דמוקרטית והסתיימה כמהפכה דיקטטורית.
בסופה, בין 16 אלף אזרחים צרפתים ל-40 אלף אזרחים צרפתים, נשלחו אל הגיליוטינה, אחרים הוכו למוות.
זו הייתה גם מלחמה כנגד הכנסייה הנוצרית,
בחוק שעבר ב21 לאוקטובר בשנת 1793, נקבע בין היתר שהדת הנוצרית תצא מחוץ לחוק.
כנסיות נסגרו וכמרים גורשו או שנשלחו למותם..
כינוסים דתיים ותפילות היו מחוץ לחוק וכן גם לימודי דת.
כמרים התבקשו לשנות את אורך חייהם.
ישנם היסטוריונים שטוענים שזה היה רצח העם הראשון בהיסטוריה.
כמרים שנחשדו או שעוררו חשד, נידונו למוות.
הנידונים למוות, נשלחו לגיליוטינה שהוצבה לפני אלת הבבלים.
העולם ראה לראשונה כיצד אידאולוגיה מהפכנית, מאתגרת את העולם הישן ומחליפה אותו.
ההשפעה של המהפכה הצרפתית הולידה תנועות חדשות כגון התנועה הקומוניסטית, הסוציאליסטית והתנועה הפשיסטית, שהושפעו מהמהפכה הצרפתית.
קרל מרקס ופרידריך אינגלס, בססו את תורתם על המהפכה הצרפתית ומשם הם קוו למצוא תשובות לצורך בניית מודל השלטון שלהם.
כול הדיקטטורות הקומוניסטיות ברחבי העולם, אם זו שלטון מאו בסין, או סטאלין בתקופת ברית המועצות, או השליט של צפון קוריאה, ניזונו מאידאולוגיה דומה ששללה את הדת.
כול מנהיגיה היו שייכים לתנועת הבונים החופשיים..
ב-21 ביולי 1788 התכנסו סמוך לגרנובל נציגי שלוש המעמדות בעיר, בקריאה לכנס את האסיפה הארצית.
ב-5 ביולי 1788 נכנע לואי השישה עשר ללחץ והורה על תחילת הכנה לכינוס האסיפה.
ההצהרה על זימונה, והבחירות הארציות שנדרשו כדי להחליט על הנציגים, סימנו את התמוטטות סמכותו של ארמון המלוכה.
"פשיטת הרגל של המונרכיה", כתב ויליאם דויל, "לא הייתה רק פיננסית, אלא גם פוליטית ואינטלקטואלית.
היא התמוטטה בכל מובן, והותירה ריק שלטוני עצום."
המתחים בחברה התעוררו.
ב-30 באוגוסט כתב השגריר האמריקני בפריז, תומאס ג'פרסון, לג'ון אדמס: "סבורני שבשלושה חודשים, באמצעות מהפכה שנבעה מדעת הקהל בלבד, איבדה סמכות המלוכה וגברו זכויות האומה יותר משאנגליה הרוויחה בכל מלחמות האזרחים תחת בית סטיוארט."
במהרה התברר שהשאלה הניצבת על סדר היום הייתה איזה סדר חדש יחליף את זה שקרס.
בינואר 1789 פרסם הכומר עמנואל-ז'וזף סיאס, את המנשר המפורסם והמשפיע ביותר ערב המהפכה, "מהו המעמד השלישי?" (Qu'est-ce que le tiers-état?),
שהודפס ב-30,000 עותקים תוך פחות מחודש.
סיאס תקף את זכויות-היתר, טען שפשוטי העם הם הגדולה והחיונית שבשדרות וקבע כי יש להם את כל הדרוש כדי להוות אומה בפני עצמם.
בפתיחת המנשר הציג את השאלות: "מהו המעמד השלישי? הכל.
מה היה עד עתה בחיי הציבור? שום דבר.
מה הוא רוצה? להיות למשהו."
הוא תבע הצבעה לפי ראש באסיפה וקרא לנציגי המעמד השלישי להכריז על עצמם כ'אסיפה הלאומית', בכתבו ש"לא ייתכן שרצונם של 200,000 יגבר על זה של 25,000,000" והרצון הכללי יכול להתבטא רק בהם.
המהפכה הצרפתית היא תולדה של משבר כלכלי חריף שפגע בצרפתים, כתוצאה מנסיגה ממדיניות קפיטליסטית למדיניות פופוליסטית שאמורה הייתה להוות מענה ללחץ ההמון.
עם עליית לואי ה-16 לשלטון, מינה המלך את אן רובר ז'אק טורגו, איש האסכולה הפיזיוקרטית, לשר האוצר.
האסכולה הפיזיוקרטית, הייתה קבוצה של הוגים בתחום הכלכלה שסברה כי עושרן של אומות נובע בעיקרו מחקלאות.
התאוריות הכלכליות של האסכולה היו פופולריות במיוחד בצרפת במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה.
הפיזיוקרטים שאפו לשנות את מדיניותו של לואי החמישה עשר ששלט בצרפת בין 1715 ו-1774 כדי להפחית את הרגולציה והמסים על החקלאות הצרפתית, כך שצרפת תוכל לחקות את בריטניה, בה שררה מדיניות לסה פר.
"פשיטת הרגל של המונרכיה", כתב ויליאם דויל, "לא הייתה רק פיננסית, אלא גם פוליטית ואינטלקטואלית.
היא התמוטטה בכל מובן, והותירה ריק שלטוני עצום."
המתחים בחברה התעוררו.
ב-30 באוגוסט כתב השגריר האמריקני בפריז, תומאס ג'פרסון, לג'ון אדמס: "סבורני שבשלושה חודשים, באמצעות מהפכה שנבעה מדעת הקהל בלבד, איבדה סמכות המלוכה וגברו זכויות האומה יותר משאנגליה הרוויחה בכל מלחמות האזרחים תחת בית סטיוארט."
במהרה התברר שהשאלה הניצבת על סדר היום הייתה איזה סדר חדש יחליף את זה שקרס.
בינואר 1789 פרסם הכומר עמנואל-ז'וזף סיאס, את המנשר המפורסם והמשפיע ביותר ערב המהפכה, "מהו המעמד השלישי?" (Qu'est-ce que le tiers-état?),
שהודפס ב-30,000 עותקים תוך פחות מחודש.
סיאס תקף את זכויות-היתר, טען שפשוטי העם הם הגדולה והחיונית שבשדרות וקבע כי יש להם את כל הדרוש כדי להוות אומה בפני עצמם.
בפתיחת המנשר הציג את השאלות: "מהו המעמד השלישי? הכל.
מה היה עד עתה בחיי הציבור? שום דבר.
מה הוא רוצה? להיות למשהו."
עמוד השער של -מהו המעמד השלישי
המהפכה הצרפתית היא תולדה של משבר כלכלי חריף שפגע בצרפתים, כתוצאה מנסיגה ממדיניות קפיטליסטית למדיניות פופוליסטית שאמורה הייתה להוות מענה ללחץ ההמון.
עם עליית לואי ה-16 לשלטון, מינה המלך את אן רובר ז'אק טורגו, איש האסכולה הפיזיוקרטית, לשר האוצר.
האסכולה הפיזיוקרטית, הייתה קבוצה של הוגים בתחום הכלכלה שסברה כי עושרן של אומות נובע בעיקרו מחקלאות.
התאוריות הכלכליות של האסכולה היו פופולריות במיוחד בצרפת במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה.
הפיזיוקרטים שאפו לשנות את מדיניותו של לואי החמישה עשר ששלט בצרפת בין 1715 ו-1774 כדי להפחית את הרגולציה והמסים על החקלאות הצרפתית, כך שצרפת תוכל לחקות את בריטניה, בה שררה מדיניות לסה פר.
התאוריה הפיזיוקרטית היא ככל הנראה התאוריה הכלכלית המפותחת הראשונה שנוצרה.
אחד מאבות התאוריה, פרנסואה קניי היה זה שהגה את המונח המפורסם "לסה פר, לסה פסה" , שהוא קיצור של המונח הצרפתי laissez faire, laissez passer , שמשמעותו "תנו לעשות, תנו לעבור", כקריאה כנגד התערבות ממשלתית בסחר, ומשמש היום שם נרדף לכלכלת שוק.
המדיניות הכלכלית של לסה פר מנוגדת למדיניות הכלכלית האטטיסטית, מצרפתית, (tatisme), שהוא מונח המתאר מערכת פוליטית או מערכת כלכלית, שבה הממשלה מתערבת במידה רבה, גם אם מוגבלת, בחיי הפרט, או מקיימת רמה גבוהה של תכנון כלכלי ריכוזי.
טורגו מיהר לנסות ליישם רפורמות קפיטליסטיות נרחבות: הוא דחף לריכוז של המערכת הכספית, להפסקת מכירת המשרות המכניסות במדינה, בין אנשי המעמד הראשון והשני, ככל האפשר ולהקטנת החוב הענק שנצבר במלחמת שבע השנים באמצעות צמצום הוצאות.
הצלחתו להפוך את הגירעון השנתי לעודף העניקה לו אמון בשווקים הבינלאומיים ואפשרה לו ללוות מחוץ לצרפת בריבית סבירה.
טורגו ראה בביטול התלות בספקי האשראי המקומיים, רובם ככולם בעלי תפקידים קנויים, צעד מכריע שיאפשר לכתר לכפות רפורמה על המערכת שאיישו.
ביטול החסמים על סחר החיטה אירע במקביל לקציר דל, וזעם האיכרים הרעבים הופנה כלפי שר האוצר.
סגירת הגילדות, שהייתה אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים שלהם, (כמו לשכת רו"ח ולשכת עו"ד, שנהוגה כיום) ביטול חיוב העבודה עבור הסניורים והפגיעה בחוכרי המס ("פרמייֶה ז'נרוֹ", זיכיון לגביית מכסים ומסי מעבר שניתן על ידי המלך בצרפת לתקופה של שש שנים), יצרו תסיסה אצל בעלי העיניין וסיכנו את המשך קיומה של הרפורמה המבנית.
באמצע שנות השבעים של המאה ה-18, התקיים בתוך הממשלה ויכוח מדיני הרה גורל.
שר החוץ, הרוזן דה ורז'ן, דחף לאימוץ אסטרטגיית-על, שנועדה להבטיח את מעמד הממלכה כמעצמה גדולה, ושמטרתה הייתה החלשת בריטניה כדי לאלצה לכרות ברית עם צרפת ולעמוד יחד נגד רוסיה, פרוסיה ואתגרים אחרים.
לשם כך דחף להתערבות בקנה מידה נרחב במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
שר האוצר טורגו התריע, שצעד כזה ימוטט את הכלכלה וטען שגירעון הממלכה, הוא האיום הגדול ביותר.
המלך שמע לוורז'ן, ופיטר את שר האוצר במאי 1776.
יורשו ז'אן קלוני דה נואיט ביטל את רוב התיקונים שיישם, ואמון השווקים העולמיים קרס. קלוני מת תוך פחות מחצי שנה.
מחליפו ז'אק נקר שהתחייב בפני המלך שיוכל לסייע לאמריקאים מבלי להסתכן בהעלאת מסים: תחת זאת, לווה כסף והנפיק אגרות חוב בסכום כולל של מיליארד ורבע ליבר (המטבע שקדם לפרנק) בין 1776 ל-1781, מתוך חישוב שיוכל לעמוד בתשלומי הריבית השנתיים.
החוב העצום ממילא תפח לרמות חדשות.
כטורגו, ניסה נקר לעבור להסתמכות על לווים מחוץ לארץ בשלב מעבר בו תואחד המערכת הכספית הפנימית.
הוא הגביל את מכירת המשרות והחליף רבים מבעליהן בפקידים בשכר, קיצץ את הפרם ז'נרל ודרגי ביניים אחרים וערך תיקונים נוספים.
הגידול בחוב הניע את המלך לפטר את נקר ב-1781.
שני שרי אוצר, ז'ולי דה לה פלורי וד'אורמסו, התחלפו בתוך שנתיים.
הם ניסו ליישם רפורמות שהוצעו קודם, כהגבלת מכירת התארים, קיצוץ הוצאות והטלת מסים חדשים.
מהלכיהם נבלמו ברובם על ידי התנגדות מגופים שונים, בעלי אינטרסים שהיו מקורבים למלך.
ב-1783 מינה לואי את שארל אלכסנדר דה קאלון, ששאף לחזור לקו שהתווה טורגו, להסיר את חסמי הסחר ולמסות את בעלי הפטור.
קאלון היה מבקר חריף של נקר, והוויכוח הפומבי שהתנהל בינם על דפי העיתונות תרם לתחושות אי-האמון והזעם בציבור.
השר החדש ראה בפרלמנטים את המכשול העיקרי לתוכניותיו ותרם לליבוי המתח הפנימי: האצולה ובעלי המשרות הציבוריות ראו במלך עריץ השואף לחמוס את זכויותיהם, האיכרים השתכנעו שקושרים קשר להעניק לספסרים חופש מלא בשוק הדגן, והעירוניים התמרמרו על המצב בכללותו.
ממחצית שנות השמונים התלכדו מספר גורמים.
החוב הגיע לממדים אסטרונומיים של כארבעה וחצי מיליארד ליבר ותשלומי הריבית עליו כילו מחצית מהתקציב השנתי, שהתנהל בגירעון עצום: ב-1788 שילמה המדינה 318 מיליון ליבר על החוב, 51% מתוך הוצאה כוללת של 621 מיליון, וצברה גירעון שנתי של 126 מיליון.
הצורך בפיצוי בתחום הייבוא הקולוניאלי על אובדן מושבות רבות, הרצון ברגיעה מול בריטניה והחישוב שהנמכת התעריפים והמכסים תאפשר גביית מס רב (במקום לחסום כליל את הייבוא או להניח לו להתנהל בשוק השחור) הביאו את הממשלה לחתום על אמנת אידן-ריינבל ב-1786.
זו אפשרה לבריטים להציף את השוק הצרפתי בסחורה זולה.
אחד מאבות התאוריה, פרנסואה קניי היה זה שהגה את המונח המפורסם "לסה פר, לסה פסה" , שהוא קיצור של המונח הצרפתי laissez faire, laissez passer , שמשמעותו "תנו לעשות, תנו לעבור", כקריאה כנגד התערבות ממשלתית בסחר, ומשמש היום שם נרדף לכלכלת שוק.
המדיניות הכלכלית של לסה פר מנוגדת למדיניות הכלכלית האטטיסטית, מצרפתית, (tatisme), שהוא מונח המתאר מערכת פוליטית או מערכת כלכלית, שבה הממשלה מתערבת במידה רבה, גם אם מוגבלת, בחיי הפרט, או מקיימת רמה גבוהה של תכנון כלכלי ריכוזי.
טורגו מיהר לנסות ליישם רפורמות קפיטליסטיות נרחבות: הוא דחף לריכוז של המערכת הכספית, להפסקת מכירת המשרות המכניסות במדינה, בין אנשי המעמד הראשון והשני, ככל האפשר ולהקטנת החוב הענק שנצבר במלחמת שבע השנים באמצעות צמצום הוצאות.
אַן רוֹבֶּר זַ'ק טוּרְגוֹ
טורגו ראה בביטול התלות בספקי האשראי המקומיים, רובם ככולם בעלי תפקידים קנויים, צעד מכריע שיאפשר לכתר לכפות רפורמה על המערכת שאיישו.
ביטול החסמים על סחר החיטה אירע במקביל לקציר דל, וזעם האיכרים הרעבים הופנה כלפי שר האוצר.
סגירת הגילדות, שהייתה אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים שלהם, (כמו לשכת רו"ח ולשכת עו"ד, שנהוגה כיום) ביטול חיוב העבודה עבור הסניורים והפגיעה בחוכרי המס ("פרמייֶה ז'נרוֹ", זיכיון לגביית מכסים ומסי מעבר שניתן על ידי המלך בצרפת לתקופה של שש שנים), יצרו תסיסה אצל בעלי העיניין וסיכנו את המשך קיומה של הרפורמה המבנית.
באמצע שנות השבעים של המאה ה-18, התקיים בתוך הממשלה ויכוח מדיני הרה גורל.
שר החוץ, הרוזן דה ורז'ן, דחף לאימוץ אסטרטגיית-על, שנועדה להבטיח את מעמד הממלכה כמעצמה גדולה, ושמטרתה הייתה החלשת בריטניה כדי לאלצה לכרות ברית עם צרפת ולעמוד יחד נגד רוסיה, פרוסיה ואתגרים אחרים.
לשם כך דחף להתערבות בקנה מידה נרחב במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
שר האוצר טורגו התריע, שצעד כזה ימוטט את הכלכלה וטען שגירעון הממלכה, הוא האיום הגדול ביותר.
המלך שמע לוורז'ן, ופיטר את שר האוצר במאי 1776.
יורשו ז'אן קלוני דה נואיט ביטל את רוב התיקונים שיישם, ואמון השווקים העולמיים קרס. קלוני מת תוך פחות מחצי שנה.
ז'אק נקר
החוב העצום ממילא תפח לרמות חדשות.
כטורגו, ניסה נקר לעבור להסתמכות על לווים מחוץ לארץ בשלב מעבר בו תואחד המערכת הכספית הפנימית.
הוא הגביל את מכירת המשרות והחליף רבים מבעליהן בפקידים בשכר, קיצץ את הפרם ז'נרל ודרגי ביניים אחרים וערך תיקונים נוספים.
שני שרי אוצר, ז'ולי דה לה פלורי וד'אורמסו, התחלפו בתוך שנתיים.
הם ניסו ליישם רפורמות שהוצעו קודם, כהגבלת מכירת התארים, קיצוץ הוצאות והטלת מסים חדשים.
מהלכיהם נבלמו ברובם על ידי התנגדות מגופים שונים, בעלי אינטרסים שהיו מקורבים למלך.
ב-1783 מינה לואי את שארל אלכסנדר דה קאלון, ששאף לחזור לקו שהתווה טורגו, להסיר את חסמי הסחר ולמסות את בעלי הפטור.
קאלון היה מבקר חריף של נקר, והוויכוח הפומבי שהתנהל בינם על דפי העיתונות תרם לתחושות אי-האמון והזעם בציבור.
השר החדש ראה בפרלמנטים את המכשול העיקרי לתוכניותיו ותרם לליבוי המתח הפנימי: האצולה ובעלי המשרות הציבוריות ראו במלך עריץ השואף לחמוס את זכויותיהם, האיכרים השתכנעו שקושרים קשר להעניק לספסרים חופש מלא בשוק הדגן, והעירוניים התמרמרו על המצב בכללותו.
ממחצית שנות השמונים התלכדו מספר גורמים.
החוב הגיע לממדים אסטרונומיים של כארבעה וחצי מיליארד ליבר ותשלומי הריבית עליו כילו מחצית מהתקציב השנתי, שהתנהל בגירעון עצום: ב-1788 שילמה המדינה 318 מיליון ליבר על החוב, 51% מתוך הוצאה כוללת של 621 מיליון, וצברה גירעון שנתי של 126 מיליון.
הצורך בפיצוי בתחום הייבוא הקולוניאלי על אובדן מושבות רבות, הרצון ברגיעה מול בריטניה והחישוב שהנמכת התעריפים והמכסים תאפשר גביית מס רב (במקום לחסום כליל את הייבוא או להניח לו להתנהל בשוק השחור) הביאו את הממשלה לחתום על אמנת אידן-ריינבל ב-1786.
זו אפשרה לבריטים להציף את השוק הצרפתי בסחורה זולה.
הייבוא מוטט באחת חלקים גדולים מהתעשייה וחולל גל אבטלה המוני.
הקציר באותן שנים היה דל, ומחירי החיטה עלו. ברחבי הארץ, בעיקר בערים, התחוללו מהומות מזון בקצב הולך וגובר (היו 53 ב-1788, ו-231 בשליש הראשון של 1789).
הקציר באותן שנים היה דל, ומחירי החיטה עלו. ברחבי הארץ, בעיקר בערים, התחוללו מהומות מזון בקצב הולך וגובר (היו 53 ב-1788, ו-231 בשליש הראשון של 1789).
כמה היטלים זמניים עמדו לפקוע ולשלול מהאוצר את מעט מרווח התמרון שהיה לו.
חלק מספקי האשראי הצרפתיים החשובים התמוטטו, בעוד נתח גדול יחסית מהחוב היה בידי נושים מחוץ לארץ.
פשיטת רגל כמו זו של טרא לא הייתה יכולה לסייע עתה.
אף כי מהומות מזון המוניות והתרסקות כלכלית כבר אירעו תחת המלך הקודם, התזזיתיות, חוסר האמון והתסיסה עמדו להביא לתוצאות חמורות יותר.
האיכרים, סמכו על קיומו של ממשל מרכזי ששימש כרגולטור האמון על אספקה זולה של לחם והיווה מקור שסיפק לגיטימציה להמשך קיומו של המשטר הפאודלי ומשהממשלה הפסיקה לספק זאת לאיכרים, הם התמרמרו.
השמועה שפשטה בקרב האיכרים הייתה, לפיה המלך קשר קשר עם העשירים ובעלי הקרקעות כדי להרעיב אותם.
גורם חשוב אחר היה שיעורי האוריינות העולים בקרב העם הצרפתי ותפוצת ספרות ועיתונות נרחבת.
על אף קיומה של צנזורה, היא יצרה מרחב שיח פומבי להחלפת דעות, ערוץ חליפי למסרים מגבוה שיצאו מוורסאי.
עצם קיומה היה חשוב יותר מהתכנים הספציפיים שהועברו בה.
הוגי הנאורות הבולטים – דידרו, מונטסקייה, ז'אן ז'אק רוסו, הברון ד'הולבאך, וולטר ואחרים, שביקרו קשות את הדת וההיררכיה הנוקשה וקראו להפעלת תבונה ושכלתנות כדי לקדם חברה טובה יותר; עם זאת, הם היו רחוקים מלערער באופן גורף על הקיים – קיבלו תהודה גדולה באמצעותה, אך החשיבות שיוחסה להם בדיעבד בליבוי המהפכה נבעה יותר מכך שבני התקופה פנו למשנתם לאחר שהשלטון קרס.
קיומו של קהל קוראים ומתדיינים אפשר את התפתחותו של מושג "דעת הקהל", ואינטלקטואלים ואנשי השלטון החלו להתייחס בהדרגה אליה ול'אומה הצרפתית' כמקור סמכות ולגיטימציה.
ב-11 ביולי 1789 המלך, אשר הושפע מהאצולה, פיטר את שר האוצר נקר, בעקבות תמיכתו של השר ברפורמה במס ומיסוי האצולה.
מרבית תושבי פריז חששו שזוהי תחילתה של הפיכה מלוכנית ופתחו במרד גלוי.
נפילת הבסטיליה ב-14 ביולי 1789. ציורו של ז'אן-פייר הואל, 1789
חלק מהצבא הצטרף להמון וחלקו נשאר אדיש ולא נטל חלק בהתפתחויות.ב-14 ביולי, לאחר ארבע שעות קרב, הצליחו המורדים להשתלט על הבסטיליה.אף-על-פי שההמון שחרר רק שבעה עצורים, סמלה הבסטיליה את כל מה שהיה שנוא במשטר הישן.לאחר הרס הבסטיליה, חזר ההמון לבית העירייה והאשים את ראש העיר בבגידה.ראש העיר הוצא להורג בלינץ' בו במקום.
בליל 4 באוגוסט 1789, האספה המכוננת הלאומית ביטלה את הפיאודליזם (מרידות האיכרים סיימו כמעט כליל את הפיאודליזם).בגזירות אוגוסט, מבטלים את זכויות המעמד השני של הכנסייה ושל האצילים, השנייה נדל"ן ומעשרות (מס של 10% לכנסייה ) שנאסף על ידי ראשית נדל"ן.במהלך כמה שעות אצילים, אנשי דת, ערים, מחוזות, חברות וערים איבדו את הזכויות המיוחדות שלהם...
המהפכנים הצרפתים שהלאימו את נכסי המשטר הישן, קבעו חוקה חדשה, שבה קבעו שיש לשמור על זכות הקניין הפרטי.
בהמשך היעקובינים, שהיו כבר תוצר האילומינטי והיו תנועה שקראה ל "צדק חברתי" ודחו את ליברליזם, השליטו בסיועו של רובספייר טרור ורצח של עשרות אלפים.
